תקציר הפירוש

בשיר מוסבר מדוע נסמכה פרשת "מצורע" לפרשת "אחרי מות שני בני אהרון".
אהרון הכהן דיבר לשון הרע על אחיו משה עם מרים אחותם ("עם מי עוד הבאר מדברת"). העונש על לשון הרע הוא נגע צרעת ולאחריו הבאת קרבן הנקרא "עולה ויורד" מבחינת חומרתו. מרים אכן נענשה בצרעת ואחרי שבעה ימי הסגר הביאה קרבן ביום השמיני. באהרון – לא פורש מה עונשו. האפשרויות העולות בחומרתן לגבי קרבן "עולה ויורד" הן כאלה: יש שדובר לשון הרע הוא עני ולכן מביא ביום השמיני לטהרתו רק "יונים" (שני בני יונה או "קן"). יש שהוא עשיר ושבע ("לשבעם") ולכן הוא מביא ביום השמיני לטהרתו "שעיר" ("תיש") וכבש או שני כבשים ("עננים"). כאשר דובר לשון הרע הוא אהרון הכהן העונש שניתן לו ביום השמיני למילואים הוא מות שני בניו נדב ואביהו, "שני בני אהרון" המקבילים ל"שני בני יונה". בני דודיהם נשאו את גופותיהם אל מחוץ למקדש "נושאי הקן".

 

​

​

כהקדמה לפירוש, להלן חומר רקע מהתנ"ך, המשנה, התלמודים והמדרשים שיסייע בהבנת השיר לעמקו. (ספרים אלו, כולל קונקורדנציות של התנ"ך המשניות והמדרשים היו בספריית העבודה של אלתרמן וניתן לעיין בהם באוניברסיטת תל אביב). מקצת מהביטויים המופיעים בחלק הרקע, יובן רק לאחר קריאת המובאות שבגוף הפירוש שלאחריו ועם הקוראים הסליחה.

 

המזבחות: היו לעם ישראל הרבה מזבחות, החל באבני המשקוף עליהן נמרח דם קרבן הפסח ביציאת מצריים ("פתוחי משקופים"), דרך מזבח הנחושת במשכן ("כרכֹב", "גדר", "צפוי מראות", "קיץ" המזבח), מזבח 12 האבנים של שאול ואליהו בהר הכרמל ("שעונך" "מפגר"), מזבח "הדורות" של בני ראובן גד ומנשה על גדות הירדן ומזבחות האבן של יהושע בהר עיבל וזה שבבית ראשון ושני ("בית אבן" "רודם").
 

"הבית הישן" בשיר, הוא המזבח המאוזכר בשיר פעמים רבות בהיותו בעל "כרכוב", "מכבר" (גדר) וצפוי נחושת (בשיר - "צפוי המראות", על שם מראות הנחושת שתרמו בנות ישראל במדבר).

 

לשון הרע: השמצת אדם בדיבור, נקראת לשון הרע. העונש עליה "בידי שמיים" הוא חולי במחלת הצרעת הגורר בעקבותיו נידוי והרחקה מהציבור. לאחר ההחלמה מביא המצורע קרבן הנקרא "עולה ויורד" ואז הוא חוזר אל הציבור.

המפורסמת ביותר בתנ"ך מבין דוברי לשון הרע היא מרים שדיברה לשון הרע על משה רבנו אחיה, על כי פרש מאשתו. היא נענשה בצרעת. מרים נקראת בשירנו: "הבאר מדברת". "באר" הואיל ו"בארה של מרים" הייתה מקור המים לעם ישראל במדבר, ו"מדברת" עקב לשון הרע שדיברה. מרים דברה לשון הרע על משה עם אהרון אחיה "עם מי עוד הבאר מדברת" – ענשו של זה אינו מוזכר בתורה. העונש רמוז במדרשים – והוא הוא גילוי הסוד האמיתי בשיר זה כפי שיוסבר. "הזקן" שבשיר הוא גם המזבח ברובד הראשון, וגם אהרון ברובד העמוק. עבודת האלוהים העיקרית של הכהן הגדול אהרון הייתה הקרבת קרבנות על המזבח, כך שלא ייפלא כי בשיר,

"הזקן" - הוא כל אחד מהם.

 

קרבן הכפרה של המצורע – "קרבן עולה ויורד": זהו קרבן "פרוגרסיבי" העולה או יורד בערכו לפי מצבו הכלכלי של המתכפר. העשיר ("לשֹבעה") – מביא שני כבשים ("עננים") בעוד שהעני מביא שני תורים ("קמרון" – נפחו נמדד במשנה בשיטת "ראש תור") או בני יונה ("היונים"). ברובד העמוק שלו, מסביר השיר על פי המדרש שקרבנו של אהרון על שדיבר לשון הרע במשה היה חמור מאד: שני בניו הגדולים – בני אהרון - נדב ואביהוא מתו בשריפה על יד המזבח. הם היו "הקן" – שני בני היונה. בני דודיהם נשאו אותם ("נושאי הקן") בחבלים וקרסים אל מחוץ לבית המקדש. "קרבן עולה ויורד" מובא גם בגלל חטאים נוספים ולא רק לאחר צרעת: כניסה אל בית טמא ואחריו לבית המקדש מבלי להיטהר – "הבית, ימיך באים לערב" והפסוק המקביל להדהים –

"והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו – טמא עד הערב". הנגע שגרם לטמאת הבית נקרא – "צרעת הבתים" הכהן מקלף אותו מהקיר אם נעשה כהה ("העומם ונקלף"). ישנה גם צרעת בבגד. כדי לטהר את הבגד לאחר הסרת האזור הנגוע ממנו, טובלים אותו במים – עד שיבעבע ("בעבוע").

​

עד כאן הרקע...

​

ה"פירוש" שלהלן מתמקד בעיקר בציטוט מקורותיו של השיר וכן הסבר קצר לגבי ההשתלבות בתוכן. אין מוקדם ומאוחר בשיר. הרמזים לנושאים השונים: המזבח, אהרון, מצורע, קרבן עולה ויורד והחייבים בקרבן זה – מפוזרים בשיר היכן שהייתה למשורר הזדמנות לאזכרם תוך שמירה על הרצף השטחי ("הפשט", להבדיל מהרמז הדרש והסוד שבפרד"ס) של השיר.

​

הפירוש המוצע כאן מניח שלאלתרמן בגאוניותו, עם רקע חרדי- מודרני- ציוני בחוץ לארץ עד גיל 15 ולאחר עליית משפחתו ארצה לימודי תנ"ך אינטנסיביים בגימנסיה הרצליה עד גיל 19 , לא הייתה בעיה להבין מדרשים לעמקם ולשבץ הבנה כזו לתוך שיר שנכתב בהיותו בן 27 לכל היותר. השימוש בשיר הוא בשיטת התנ"ך והרמב"ם בספרו "מורה הנבוכים", שיטת "שני אופני הדיבור". נאמר בספר משלי: "תפוחי זהב במשכיות כסף - דבר דבור על אופניו". פירוש - תפוח עשוי זהב טהור, כשעוטפים אותו ברשת של כסף ומסתכלים עליו מרחוק – נהנים ממנו מתוך מחשבה שהוא תפוח כסף. יחידי סגולה, שזוכים להתקרב מאד לתפוח – נהנים גם מן הזהב הטהור הנראה מבעד רשת הכסף...

 

מי הוא זה שאלתרמן ציפה שייהנה מעומקו של השיר? השערתי היא שמדובר ב "כוכבים בחוץ". לאחר סיום קריאת המאמר – נראה לי שלא יקשה עליכם לפחות להעמיד הנחה סבירה לגבי זהותו של "כוכבים בחוץ". שמא תנסו כמוני לנחש גם מי היא "שירים שמכבר" מי הוא "שמחת עניים" ומי היא "שירי מכות מצריים"...

 

לך (המזבח) פתוחי (חקיקת המשקוף או כרכב המזבח ככיוּר שהוא ציור חקוק)
 

מצודות ציון על מלכים א פרק ו פסוק כט

(כט) פתוחי - ענין חקיקה, כמו (שמות כח יא): פתוחי חותם.

 

רש"י על שמות פרק כז פסוק ה

(ה) כרכב המזבח - ... אף למזבח עשה חריץ סביבו והיה רחבו אמה בדופנו לנוי 1-2 )
 

תלמוד בבלי מסכת זבחים דף סב/א )

איזהו כרכוב? רבי אומר זה כיוּר. (תחריט חקוק על דופן המזבח)

​

משקופים (מזבח מצריים)

 

תלמוד ירושלמי מסכת פסחים פרק ט דף לו טור ד /ה"ה:

ותני כן: שלש מזבחות היו לאבותינו במצרים משקוף ושתי מזוזות. אית תניי תני ארבעה - סף ומשקוף ושתי מזוזות.

 

וכרכב (כרכב המזבח)

 

ספר שמות פרק כז

(ה) וְנָתַתָּה אֹתָהּ תַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמָטָּה וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ:

 

צפוי המראות (צפוי הנחשת של המזבח)

 

(א) וַיַּעַשׂ אֶת מִזְבַּח הָעֹלָה עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אָרְכּוֹ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רָחְבּוֹ רָבוּעַ וְשָׁלשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ:

(ב) וַיַּעַשׂ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו מִמֶּנּוּ הָיוּ קַרְנֹתָיו וַיְצַף אֹתוֹ נְחשֶׁת:

 

ספר במדבר פרק יז

(ד) וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחשֶׁת אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַשְּׂרֻפִים וַיְרַקְּעוּם צִפּוּי לַמִּזְבֵּח

 

ספר שמות פרק לח

(ח) וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:

 

העומם ונקלף (נגע צרעת בתים – הכהה, קולפו)

 

משנה מסכת נגעים פרק יג

(א) עֲשָׂרָה בָתִּ ים הֵן, הִכְהָה בָּרִאשׁוֹן, וְהַהוֹלֵךְ לוֹ, קוֹלְפוֹ וְהוּא טָהוֹר. הִכְהָה בַּשֵּׁנִי, וְהַהוֹלֵךְ לוֹ, קוֹלְפוֹ וְהוּא טָעוּן צִפֳּרִים.

 

הבית ימיך באים לערב (בית טמא בצרעת בתים)

 

(5) ספר ויקרא פרק יד

(מו) והְַבָּא אֶל הַבַּיִת כָּל יְמֵי הִסְגִּיר אֹתוֹ יִטְמָא עַד הָעָרֶב:

 

לאור (צרעת העור - בהֶרת)

​

ספר ויקרא פרק יג

(ב) אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים:

 

רש"י על ויקרא פרק יג פסוק ב

(ב) שאת או ספחת וגו' - (נגעים פ"א) שמות נגעים הם ולבנות זו מזו:

בהרת - חברבורות טייא"ר בלע"ז וכן (איוב לז) אור בהיר הוא בשחקים:

 

ספר איוב פרק לז

(כא) וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם:

 

זקנתם (צרעת הזקן – נתק)

 

(1) ספר ויקרא פרק יג

(כט) וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע בְּרֹאשׁ אוֹ בְזָקָן:

(ל) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹב דָּק וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן נֶתֶק הוּא צָרַעַת הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן הוּא:

 

של מתכת (כלי המזבח?)

 

(ג) וַיַּעַשׂ אֶת כָּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ אֶת הַסִּירֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקֹת אֶת הַמִּזְלָגֹת וְאֶת הַמַּחְתֹּת כָּל כֵּלָיו עָשָׂה נְחשֶׁת:

 

(22) רמב"ם יד החזקה - הלכות בית הבחירה פרק א

(יח) המנורה וכליה והשולחן וכליו ומזבח הקטורת וכל כלי שרת אין עושין אותן אלא מן המתכת בלבד.

 

וקלף (נגע צרעת במלאכת עור)

 

(1) ספר ויקרא פרק יג

(מז) וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים:

(מח) אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר אוֹ בְעוֹר אוֹ בְּכָל מְלֶאכֶת עוֹר:

 

איך קיץ טפס (קיץ המזבח, קרבנות שנקנו מעודפי תרומות)

 

(44) משנה מסכת שקלים פרק ד

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מוֹתַר הַתְּרוּמָה לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וּמוֹתַר נְסָכִים לִכְלֵי שָׁרֵת.

 

בסבכי הגדר (מכבר מעשה רשת)

 

(3) ספר שמות פרק לח

(ד) וַיַּעַשׂ לַמִּזְבֵּחַ מִכְבָּר מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחשֶׁת תַּחַת כַּרְכֻּבּוֹ מִלְּמַטָּה עַד חֶצְיוֹ:

(ה) וַיִּצֹק אַרְבַּע טַבָּעֹת בְּאַרְבַּע הַקְּצָוֹת לְמִכְבַּר הַנְּחשֶׁת בָּתִּים לַבַּדִּים:

 

בה תלו האדרת (בדי המזבח, בתוך טבעות המכבר)

 

אדרת- שער – מפרוות בעלי חיים. אדרת רגילה – מבד או צמר.

 

(3) ספר שמות פרק לח

(ה) וַיִּצֹק אַרְבַּע טַבָּעֹת בְּאַרְבַּע הַקְּצָוֹת לְמִכְבַּר הַנְּחשֶׁת בָּתִּים לַבַּדִּים:

(ו) וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים ויְצַף אֹתָם נְחשֶׁת:

(ז) וַיָּבֵא אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֶם נְבוּב לֻחֹת עָשָׂה אֹתוֹ:

 

בכמה דורות (מזבח בני ראובן גד ומנשה)

 

(1) ספר יהושע פרק כב

(כו) וַנֹּאמֶר נַעֲשֶׂה נָּא לָנוּ לִבְנוֹת אֶת הַמִּזְבֵּחַ לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזָבַח:

(כז) כִּי עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם וּבֵין דֹּרוֹתֵינוּ אַחֲרֵינוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת יְדֹוָד לְפָנָיו בְּעֹלוֹתֵינוּ וּבִזְבָחֵינוּ וּבִשְׁלָמֵינוּ וְלֹא יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם מָחָר לְבָנֵינוּ אֵין לָכֶם חֵלֶק בַּידֹוָד:

 

שעונך (שתים עשרה אבנים – מזבח אליהו)

 

ספר מלכים א פרק יח

(לא) וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְדֹוָד אֵלָיו לֵאמֹר יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ:

(לב) וַיִּבְנֶה אֶת הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ בְּשֵׁם יְדֹוָד וַיַּעַשׂ תְּעָלָה כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ:

 

מפגר (מזבח שאול שבנאו אליהו בכרמל)

 

ספר מלכים א פרק יח

(ל) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְכָל הָעָם גְּשׁוּ אֵלַי וַיִּגְּשׁוּ כָל הָעָם אֵלָיו וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח יְדֹוָד הֶהָרוּס:

תרגום יונתן על מלכים א פרק יח פסוק ל

(ל) ואמר אליהו לכל עמא אתקריבו לותי וקריבו כל עמא לותיה ובנא ית מדבחא דיי דהוה מפגר:

 

רש"י מלכים א פרק יח פסוק ל

(ל) וירפא את מזבח ה' ההרוס - בנה מזבח, והזכיר לישראל להיות מזבח ה' עולה על לבם ושגור בפיהם, שהיה הרוס ונפגר ובטל שמו והזכרתו מפי כל עשרת השבטים, כך שמעתי פשוטו. ומדרשו שמעתי, ששאול בנה מזבח בהר הכרמל, וזהו שאמר (שמואל א טו יב): בא שאול הכרמלה והנה מציב לו יד, ולהלן (בראשית לג כ) הוא אומר: ויצב שם מזבח, ומלכי ישראל הרסו כל המזבחות והבמות שבארצם שנעשה לשם שמים, ובנה אליהו מזבח זה של שאול, שהיה הרוס:

 

ועם מי עוד (אהרון. מרים נעשתה מצורעת כי דברה לשון הרע על משה אבל מה ענשו של אהרון לא פורש במקרא – רק נרמז בצורה עדינה מאד במדרשים)

 

(3) ספר במדבר פרק יב

(א) וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח:

 

הבאר (כינוי למרים אחות משה)

 

ספר במדבר פרק כ

(א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם:

(ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן:

 

רש"י על במדבר פרק כ פסוק ב

(ב) ולא היה מים לעדה - מכאן שכל מ' שנה היה להם הבאר בזכות מרים.

 

מדברת (מרים, לשון הרע, העונש – צרעת, הקרבן – עולה ויורד)

 

(3) ספר במדבר פרק יב)

(א) וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח:

(ב) וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמשֶׁה דִּבֶּר יְדֹוָד הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְדֹוָד:

(ט) וַיִּחַר אַף יְדֹוָד בָּם וַיֵּלַך:

(י) וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת:

(יא) וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל משֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ:

(יב) אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ:

 

בית אבן (מזבח העולה בבית המקדש, מזבח יהושע בהר עיבל)

 

(1) ספר שמות פרק כ

(כב) וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלֲלֶהָ:

 

(7) רש"י על שמות פרק כ פסוק כב

(כב) ואם מזבח אבנים - (מכילתא) רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מג' ואם מזבח אבנים תעשה לי הרי אם זה משמש בלשון כאשר וכאשר תעשה לי מזבח אבנים לא תבנה אתהן גזית שהרי חובה עליך לבנות מזבח אבנים שנא' (דברים כז) אבנים שלמות תבנה.

 

(5) ספר יהושע פרק ח

(ל) אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַידוָד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל:

(לא) כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה עֶבֶד יְדוָד אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת משֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַידוָד וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים:

 

רודם (שבט בנימין שבית המקדש היה בתחומו רצה גם את המזבח אצלו)

​

(1) ספר תהילים פרק סח

(כח) שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי:

 

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו/ב

כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר אני יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד תחלה לים. קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה, שנאמר: "שם בנימין צעיר רודם", אל תקרי רודם אלא רד ים והיו שרי יהודה רוגמים אותם (באבנים) שנאמר שרי יהודה רגמתם. לפיכך, זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה שנאמר ובין כתפיו שכן.

 

(1) ספר דברים פרק לג

(יב) לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְדֹוָד יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן:

 

(42) תלמוד בבלי מסכת יומא דף יב/א

דתניא מה היה בחלקו של יהודה? הר הבית הלשכות והעזרות. ומה היה בחלקו של בנימין? אולם והיכל ובית קדשי הקדשים ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה היה מזבח בנוי ובנימין הצדיק היה מצטער עליה לבלעה בכל יום, שנאמר: חופף עליו כל היום. לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה שנאמר ובין כתפיו שכן.

 

גנך השעיר (חצר, העזרה בה היה המזבח בבית המקדש)

 

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף לא/א

עשר מסעות נסעה שכינה מקראי: מכפרת לכרוב ומכרוב לכרוב ומכרוב למפתן וממפתן לחצר ומחצר למזבח וממזבח לגג ומגג לחומה ומחומה לעיר ומעיר להר ומהר למדבר וממדבר עלתה וישבה במקומה שנאמר אלך אשובה אל מקומי.

 

השעיר (שעירה – קרבן העשיר ב"עולה ויורד")

 

ספר ויקרא פרק ה

חוץ ממצורע ישנם עוד הזכאים לקרבן המתחשב ביכולת הכלכלית של המקריב:

(ו) וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַידֹוָד עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא נְקֵבָה מִן הַצֹּאן כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירַת עִזִּים לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ:

(ז) וְאִם לֹא תַגִּיעַ יָדוֹ דֵּי שֶׂה וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ אֲשֶׁר חָטָא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה לַידֹוָד אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה:

 

תישי (שעירה)

 

רש"י משלי פרק ל פסוק לא

תיש - זה יוון שנקרא תיש, שנא' (דניאל ח) והצפיר השעיר הוא מלך יון.

 

עננים (כבשה – קרבן העשיר בעולה ויורד)

 

כנראה מענני כבשים. גם רמז לעשן המערכה – ראה להלן.

 

התחככו (שבועת ביטוי – סיבה נוספת להבאת קרבן עולה ויורד)

 

(7) משנה מסכת נדרים פרק א

(א) ... מְנֻדֶּה אֲנִי לָך, רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה חוֹכֵך בָּזֶה לְהַחְמִיר.

 

לשבעם (עשיר – לענין קרבן עולה ויורד) (אהרון וסימני השובע לפי עשן המזבח)

 

ספר קהלת פרק ה

(יא) מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן:

 

מדרש רבה ויקרא פרשה כ פסקה ד

נאמר על אהרון:

למרחוק עיניו יביטו, מראש השנה היה יודע מה בסופה. הא כיצד? בשעה שהיה צופה ורואה עשן של מערכה (המזבח) עולה לדרום - היה יודע שהדרום שבע, עולה למערב - היה יודע שהמערב שבע, עולה למזרח - היה יודע שהמזרח שבע וכן כולם. עולה באמצע הרקיע - יודע שהעולם כולו שבע.

 

רועי השמיים (רמז לאיוב שגם ילדיו מתו ושלא כמו אהרון – הוא כן מחה: "אמרתי עם קיני אגוע")

 

ספר איוב פרק טז

(יט) גַּם עַתָּה הִנֵּה בַשָּׁמַיִם עֵדִי וְשָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים:

(כ) מְלִיצַי רֵעָי, אֶל אֱלוֹהַּ דָּלְפָה עֵינִי:

 

איוב אומר לרעיו – בשמיים יודעים שאין בידי שום חטא למרות שלטענתכם – אם אני נענש ודאי שחטאתי.

​

כחלי (כלי טמא – הנוגע בו ונכנס למקדש מביא קרבן עולה ויורד)

 

תִּיק מִכְחוֹל, וּבֵית הַכְּחוֹל, תִּיק מַכְתֵּב, וּתְרֻנְתֵּק, תִּיק טַבְלָא וּסְקֻרְטְיָא, בֵּית הַחִצִּים, בֵּית הַפָּגוֹשׁוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים.

 

הפרוה (לשכת הפרוה – עורות הקרבנות למליחה וגם כהן גדול לטבילה על גגה)

 

(22-23 ) משנה מסכת מדות פרק ה

לִשְׁכַּת הַפַּרְוָה, שָׁם הָיוּ מוֹלְחִין עוֹרוֹת קָדָשִׁים, וְעַל גַּגָּה הָיָה בֵית הַטְּבִילָה לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיּוֹם הַכִּפּוּרִים.

 

כחולי הפרוה (רשימה של דברים שאינם מקבלים טומאה בהם ניתן לשאת את בני אהרון שמתו – להלן – מבלי להיטמא)

 

משנה מסכת נגעים פרק יא

(ג) הָעוֹרוֹת וְהַבְּגָדִים הַצְּבוּעִים, אֵין מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים.

 

בעברם את העיר (רמז לדרך מותם בתוך בית המקדש של נדב ואביהוא?)

 

(22) ספר יחזקאל פרק ט

(ב) וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ שַׁעַר הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר מָפְנֶה צָפוֹנָה וְאִישׁ כְּלִי מַפָּצוֹ בְּיָדוֹ וְאִישׁ אֶחָד בְּתוֹכָם לָבֻשׁ בַּדִּים וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחשֶׁת:

(ג) וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲלָה מֵעַל הַכְּרוּב אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו אֶל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיּקְרָא אֶל הָאִישׁ הַלָּבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר קֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו:

(ד) וַיֹּאמֶר יְדוָד אֵלָיו עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָםִ וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ:

(ה) וּלְאֵלֶּה אָמַר בְּאָזְנַי עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו וְהַכּוּ אַל תָּחֹס עֵינְכֶם וְאַל תַּחְמֹלוּ:

(ו) זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית וְעַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו אַל תִּגַּשׁוּ וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת:

(ז) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם טַמְּאוּ אֶת הַבַּיִת וּמַלְאוּ אֶת הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים צֵאוּ וְיָצְאוּ וְהִכּוּ בָעִיר:

 

לך מצהילים (שמן על ראש המצורע המיטהר, גם זקן אהרון)

 

ספר תהילים פרק קד

(טו) וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד:

 

ספר ויקרא פרק יד

(יח) וְהַנּוֹתָר בשֶַּּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְדֹוָד:

 

ספר תהילים פרק קלג

(ב) כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן, זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו:

 

מקהלות חלילים (מקהלות שבט בנימין שליד המזבח)

 

ספר תהילים פרק סח

(כז) בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים אֲדֹנָי מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל:

(כח) שָׁם בִּנְימִן צָעִיר רֹדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי:

 

חלילים (שוב כלי שאינו מקבל טומאה – נשיאת גוויות נדב ואביהוא בכלים שאינם מקבלים טומאה)

 

תִּיק חֲלִילִין, רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹתְנוֹ מִצִּדּוֹ.

 

כאל הר וגבעה (אזכור של אלעזר, אחד מבני אהרון שנותר בחיים?)

 

ספר יהושע פרק כד

(לג) וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר אֶפרים.

 

ספר במדבר פרק ג

(ד) וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי יְדֹוָד בְּ הַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְדֹוָד בְּמִדְבַּר סִינַי וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם:

 

תלמוד בבלי מסכת זבחים דף קב/א

מיתיבי חמש שמחות היתה אלישבע יתירה על בנות ישראל יבמה מלך אישה כהן גדול בנה סגן בן בנה משוח מלחמה ואחיה נשיא שבט ואבילה על שני בניה.

 

רש"י זבחים דף קב/א

בנה סגן - אלעזר:

תלמוד בבלי מסכת יומא דף פז/א

אשריהם לצדיקים, לא דיין שהן זוכין אלא שמזכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות, שכמה בנים היו לו לאהרן שראויין לישרף כנדב ואביהוא? שנאמר "הנותרים" אלא שעמד להם זכות אביהם.

 

היודע אתה, הזקן, מדוע (הזקן: המזבח, אהרון)

היום (מזבח בני ראובן גד ומנשה)

 

ספר יהושע פרק כב

(טז) כֹּה אָמְרוּ כֹּל עֲדַת יְדֹוָד מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי יְדֹוָד בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּידֹוָד:

 

היונים (קרבן העני בקרבן עולה ויורד)

 

(1) ספר ויקרא פרק יד

(כב) וּשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְהָיָה אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה:

(כג) וְהֵבִיא אֹתָם בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְטָהֳרָתוֹ אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְדֹוָד:

 

ממלאות (ימי המילואים באהרון – כימי מצורע בטהרתו)

​

ספר ויקרא פרק ח

(כב) וַיַּקְרֵב אֶת הָאַיִל הַשֵּׁנִי אֵיל הַמִּלֻּאִים וַיִּסְמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת ידֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל:

(כג) וַיִּשְׁחָט וַיִּקַּח משֶׁה מִדָּמוֹ וַיִּתֵּן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית: (המקביל היחיד – מצורע).

(כד) וַיַּקְרֵב אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וַיִּתֵּן משֶׁה מִן הַדָּם עַל תְּנוּךְ אָזְנָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית וַיִּזְרֹק משֶׁה אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:

(לג) וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם:

 

ספר ויקרא פרק ט

(א) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: (בני היונה – גם כן ביום השמיני).

....

(א) וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְדֹוָד אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם:

(ב) וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְדֹוָד וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְדֹוָד:

(ג) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְדֹוָד לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן:

(ד) וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן בְּנֵי עֻזִּיאֵל דֹּד אַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת אֲחֵיכֶם:

 

בעבוע (בגד שנטמא- טהרתו, גם רמז לנדב ואביהוא – אפרוחיו יעלעו דם)

 

ספר ויקרא פרק יג

(נח) וְהַבֶּגֶד אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר תְּכַבֵּס וְסָר מֵהֶם הַנָּגַע וְכֻבַּס שֵׁנִית וְטָהֵר:

 

(5) משנה מסכת מקואות פרק י

וּבְגָדִים שֶׁהִטְבִּילָן מְכֻבָּסִין, עַד שֶׁיְּבַעְבְּעוּ. הִטְבִּ ילָן נְגוּבִין, עַד שֶׁיְּבַעְבְּעוּ וְיָנוּחוּ מִבִּעְבּוּעָן:

 

קמרוניך (עוד כלי שאינו מקבל טומאה, גם רמז לתורים)

 

משנה מסכת כלים פרק טז

... וְהַכֶּסֶת שֶׁתַּחַת הַתֵּבָה, וְהַקִּמְרוֹן שֶׁלָּהּ, ... הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים.

 

משנה א' וב' מסכת כלים פרק יח

הַשִּׁדָּה... הַקַּמְרוֹן שֶׁלָּהּ, בִּזְמַן שֶׁהוּא קָבוּעַ , חִבּוּר לָהּ, וְנִמְדָּד עִמָּהּ. וְאִם אֵינוֹ קָבוּעַ , אֵינוֹ חִבּוּר (לָהּ), וְאֵינוֹ נִמְדָּד עִמָּהּ. כֵּיצַד מוֹדְדִין אוֹתוֹ, רֹאשׁ תּוֹר.

ראש תור – נפח של משולש שקצהו בראש הכיפה וקצותיו בדפנות השידה.

 

נושאי הקן (אלה שנשאו את נדב ואביהוא המשולים לבני יונה)

 

רמב"ם פירוש המשניות - מסכת כרתות פרק א משנה ז

וקנים - שם כולל תורים ובני יונה.

 

תלמוד בבלי מסכת חולין דף כב/ב

תני יעקב קרחה: מאימתי בני יונה כשרים? משיעלעו. הוא תני לה והוא אמר לה: אפרוחיו יעלעו דם, אימת? אמר אביי מכי שמיט גדפא מיניה ואתי דמא.

 

(27) תוספות חולין דף כב/ב

ומנחם (בן סרוק) פתר במחברת: יעלעו דם ענין בליעה, כמו (עובדיה א) ושתו ולעו:

 

אנו מגיעים לקטע המכריע בפירוש השיר ברובד העמוק – הרמז למות נדב ואביהו בני אהרון כעונש לאחרון על דבור לשון הרע במשה אחיו.

 

הנה קטע אניגמטי בספר איוב בו אלוקים נגלה אליו בסערה ונוזף בו:

 

ספר איוב פרק לט

(כז) אִם עַל פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר וְכִי יָרִים קִנּוֹ:

(כח) סֶלַע יִשְׁכֹּן וְיִתְלֹנָן עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה:

(כט) מִשָּׁם חָפַר אֹכֶל לְמֵרָחוֹק עֵינָיו יַבִּיטוּ:

(ל) וְאֶפְרֹחָיו יְעַלְעוּ דָם וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הוּא:

 

שימו לב לפירוש המדרש על קטע זה. אהרון משול לנשר המאבד את שני בניו אפרוחיו ואינו מוחה! להבדיל מאיוב שכן מחה:

 

ספר איוב פרק כט

(יח) וָאֹמַר עִם קִנִּי אֶגְוע וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים:

 

רש"י איוב פרק כט פסוק יח

(יח) ואומר עם קני אגוע - בשביל כושר מדתי הייתי אומר בלבי כשאמות יהיה קני (ילדי) וביתי (אשתי) נכון עמי.

 

המדרש (ממנו לקח אלתרמן דוגמה) טוען שספר איוב משתיל כאן את המילה "אפרוחיו יעלעו" כדי לרמוז לנו שהכוונה לשני בני יונה הכשרים למזבח משיעלעו.

 

מדרש רבה ויקרא פרשה כ פסקה ד

"משם חפר אוכל" משם היה נוטל אוכל של כל ימות השנה (שם) "למרחוק עיניו יביטו" מראש השנה היה (אהרון הכהן) יודע מה בסופה. הא כיצד? בשעה שהיה צופה ורואה עשן של מערכה (המזבח) עולה לדרום היה יודע שהדרום שבע, עולה למערב - היה יודע שהמערב שבע, עולה למזרח - היה יודע שהמזרח שבע וכן כולם. עולה באמצע הרקיע - יודע שהעולם כולו שבע. אחר כל השבח הזה (לאחרון) "ואפרוחיו יעלעו דם" ראה אפרוחיו מגעגעין באדמה ושתק. אלא "ובאשר חללים" נדב ואביהוא "שם הוא" השכינה. ר' יודן בשם ר' יהושע בן לוי ור' ברכיה בשם ר' חייא בר אבא אמרו (ויקרא י) קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש, מאת פני הארון

אינו אומר, אלא מאת פני הקודש. כאדם שאומר לחבירו: "העבר המת הזה מאת פני האבל הזה. עד מתי אבל זה מצטער?" זהו שנאמר: "אחרי מות שני בני אהרן":

 

נושאי ה"קן" (בני היונה - נדב ואביהוא, "בקרובי אקדש" – אהרון – נענש על לשון הרע)

 

קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש (ויקרא י' ד') כאדם שאומר לחביריו הכנסו העבירו את המת מפניו של אבל.
 

הערה לסיום: בני אהרון מתו עוד לפני שאהרון חטא בלשון הרע. אולם ידוע גם ממקורות מדרשיים אחרים – ייתכן עונש על דבר שייעשה בעתיד.

 

המסר העמוק בשיר: אהרון ("בית אבן רודם", "הזקן"), זה שזכור בדרך כלל עם חטא העגל, מוכר במדרש כצדיק גדול אף מאיוב. הוא לא מחה גם כששני בניו מתו בידי ההשגחה העליונה תוך כדי טקס חנוכת המשכן לפני כל העם. הוא הבין שאם קרה לו אסון כזה – זה "מגיע" לו, שלא כמו איוב שמחה ואמר "לא עשיתי שום חטא ומדוע מתו בני?" אצל אהרון – החטא היה אחר כך – חטא לשון הרע שהקרבן עבורו הוא שני בני יונה אצל אנשים רגילים או אצל גדול כאהרון – שני בני אהרון.

איוב לפי תשובת אליהוא על פי הרמב"ן – חטא בגלגול קודם של נשמתו ולכן נענש למרות שלא חטא בגלגול זה. המדרש מצפה שאיוב יידע שייתכן עונש ללא חטא, עקב חטאים בגלגול אותה נשמה בגוף קודם. המדרש לומד זאת מהנרמז בדברי אלוקים לאיוב במשל הנשר ואפרוחיו: כמו שאהרון ידע ("וידם אהרון") שייתכן עונש על דברים שעדיין לא נעשו אפילו כאשר הנשמה באותו גוף כך אתה איוב היית צריך לשתוק כאשר נענשת ולהבין שלעולם לא תיענש בידי שמיים מבלי שמגיע (או יגיע...) לך.

 

קינו של איוב – בניו ובנותיו מתו – והוא מחה כלפי השמיים – "אמרתי עם קיני אגוע". הוא לא הגיע לרמה ההבנה שישנה אפשרות שהוא חטא בגלגול קודם.

קינו של אהרון – שני בניו מתו "אפרוחיו יעלעו דם" – והוא לא מחה כלפי שמיים – "וידם אהרון". הוא הגיע לרמת ההבנה שהוא כנראה יחטא בעתיד.