השיר מתאר את חלונות ההזדמנות של שנים עשר שבטי ישראל ("העוד ישנם כל אלה" – "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר") לחזור לארצם. השבטים מקבילים לשנים עשר החודשים המתוחמים על ידי ה"ירח". כאשר הלבנה מתחילה לקטון בסוף החודש ("מראה נושן") זהו סימן שאחר כך יבא מולד הירח החדש ("יש רגע של הולדת"). כאשר ישנה נפילה בעמים השולטים בעולם זוהי ההזדמנות בה "דרך עוד צופה אל הלך" אל ארץ ישראל כמאמר הנביא: "צפה דרך, חזק מתנים אמץ כוח מאד". שתי נשים מסייעות בתהליך: "ירח" – רחל אימנו ו"בלחש" – חנה הנביאה. גם המלאכים בדמות הכרובים בבית המקדש "ויעש את הכרובים (הגדולים) מעשה צעצועים" בוכים כשעם ישראל בגלות ("תוגת צעצועיך הגדולים"). רשימת ההזדמנויות שהוחמצו עד כה: מפלת נבוכדנצר ("הציפור" "הצרצר") מפלת בבל שהפכה ל "אגמי מים" ("מאגמיהם המים...") מפלת סנחריב למרות מגיני חייליו האדומים ("מגן(עגיל) גבוריהו מאדם" – "אודם עגילים") וקצות כידוניו העשויות מעצי ברוש המשוחים ברעל ("והברושים הורעלו" – "על כידון הברוש").