פירושים לשיריו
של נתן אלתרמן
ד"ר יוסף גלובינסקי
ירח
גַּם לְמַרְאֶה נוֹשָׁן יֵשׁ רֶגַע שֶׁל הֻלֶּדֶת.
שָׁמַיִם בְּלִי צִפּוֹר
זָרִים וּמְבֻצָּרִים.
בַּלַּיְלָה הַסָּהוּר מוּל חַלּוֹנְךָ עוֹמֶדֶת
עִיר טְבוּלָה בִּבְכי הַצִּרְצָרִים.
וּבִרְאוֹתְךָ כִּי דֶּרֶךְ עוֹד צוֹפָה אֶל הֵלֶך
וְהַיָּרֵחַ
עַל כִּידוֹן הַבְּרוֹשׁ
אִתָּהּ אוֹמֵר- אֵלִי, הַעוֹד יֶשְׁנָם כָּל אֵלֶּה?
הַעוֹד מֻתָּר בְּלַחַשׁ בִּשְׁלוֹמָם לִדְרֹשׁ?
מֵאַגְמֵיהֶם הַמַּיִם נִבָּטִים אֵלֵינוּ.
שׁוֹקֵט הָעֵץ
בְּאֹדֶם עֲגִילִים.
לָעַד לֹא תֵעָקֵר מִמֶּנִּי, אֱלֹהֵינוּ,
תּוּגַת צַעֲצוּעֶיךָ הַגְּדוֹלִים.
השיר מתאר את חלונות ההזדמנות של שנים עשר שבטי ישראל ("העוד ישנם כל אלה" – "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר") לחזור לארצם. השבטים מקבילים לשנים עשר החודשים המתוחמים על ידי ה"ירח". כאשר הלבנה מתחילה לקטון בסוף החודש ("מראה נושן") זהו סימן שאחר כך יבא מולד הירח החדש ("יש רגע של הולדת"). כאשר ישנה נפילה בעמים השולטים בעולם זוהי ההזדמנות בה "דרך עוד צופה אל הלך" אל ארץ ישראל כמאמר הנביא: "צפה דרך, חזק מתנים אמץ כוח מאד". שתי נשים מסייעות בתהליך: "ירח" – רחל אימנו ו"בלחש" – חנה הנביאה. גם המלאכים בדמות הכרובים בבית המקדש "ויעש את הכרובים (הגדולים) מעשה צעצועים" בוכים כשעם ישראל בגלות ("תוגת צעצועיך הגדולים"). רשימת ההזדמנויות שהוחמצו עד כה: מפלת נבוכדנצר ("הציפור" "הצרצר") מפלת בבל שהפכה ל "אגמי מים" ("מאגמיהם המים...") מפלת סנחריב למרות מגיני חייליו האדומים ("מגן(עגיל) גבוריהו מאדם" – "אודם עגילים") וקצות כידוניו העשויות מעצי ברוש המשוחים ברעל ("והברושים הורעלו" – "על כידון הברוש").
כפה אדומה
עֵת יוֹמֵנוּ הַפֶּרֶא נִמְחֶה כְּדִמְעָה
מַעֲרִים וִיעָרוֹת, מְשַׁנֶּה וְחֹדֶשׁ,
הוֹלֶכֶת בְּדֶרֶךְ כִּפָּה אֲדֻמָּה,
לִלְקֹט פֶּרַח בַּר בְּחֹרֶשׁ.
וְיוֹצְאִים אַחֲרֶיהָ פָּרָה וַאֲוָז
וְחָתוּל מְדַדֶּה עַל מִשְׁעֶנֶת --
כְּסִפּוּר שֶׁאָבַד, כְּנִגּוּן מִנִּי אָז,
כְּבַת צְחוֹק נִשְׁכְּחָה וְנוֹשֶׁנֶת.
וְעוֹמְדוֹת מֵרָחוֹק הַשָּׁנִים הַבָּאוֹת
וְלַשָּׁוְא תְּמִיהוֹתֵינוּ כֹּה רַבּוֹ
וּמוֹצֵץ לוֹ יָרֵחַ עֵרוֹם אֶצְבָּעוֹ
כְּבִימֵי בְּרֵאשִׁית, בְּחֵיק אַבָּא.
וַאֲנַחְנוּ שׁוֹתְקִים. אֲדָמָה עֲשָׂבִּיּת
בִּירַקְרַק הָרִיסִים מְפַרְפֶּרֶת...
וְעֵינֵינוּ עַצְמֵנוּ -- וּלְפֶתַע נַבִּיט
וְהִנֵּה כְּבָר חֲשֵׁכָה הַצַּמֶּרֶת.
השיר מסביר את משמעות הזמן בדת היהודית. היום הוא תחומו של הטוב המיוצג על ידי יעקב והצבע הלבן לעומת הלילה שהוא תחומו של הרע המיוצג על ידי עשיו והצבע האדום ("אדמה עשבית"). בין שניהם נמצאת תקופת בין השמשות בה כיפת השמיים אדומה ("כפה אדומה"). כאשר היום "נמחה כדמעה" מופיעה השקיעה "כפה אדומה" ולבסוף בהגדרה התלמודית לאחר כ"הרף עין" ("ועינינו עצמנו – ולפתע נביט") מגיעה החשיכה המוחלטת לעולם ("והנה כבר חשכה הצמרת"). ישנן מצוות התלויות בזמן. הן דורשות נקיות מיוחדת ונעשות אך ורק ביום – תחומו של יעקב. הדוגמה הקלסית – הנחת תפילין. מצוות אלה נעשות על ידי גברים בלבד. חוה שהתפתתה על ידי הנחש הורישה לנשים את המחזור הנשי (נקרא בתלמוד "שושנה אדומה") צבעו של עשיו. התלמוד אומר שתפילין צריכים גוף נקי כאלישע "בעל כנפיים" שהסתיר מהרומאים את התפילין שבראשו על ידי כנפי יונה, שנאמר: "כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ (ריס)" ("בירקרק הריסים מפרפרת").
בית ישן ויונים
לְךָ פִּיתּוּחֵי מַשְׁקוֹפִים וְכַרְכֹּב
צִיפּוּי הַמַּרְאוֹת הָעוֹמֵם וְנִקְלָף
הַבַּיִת, יָמֶיךָ בָּאִים לַעֲרֹב,
לְאוֹר זִקְנָתָם שֶׁל מַתֶּכֶת וּקְלָף.
אֵיךְ קַיִץ טִפֵּס בְּסִבְכֵי הַגָּדֵר
וְכַמָּה סְתָוִוים בָּהּ תָּלוּ הָאַדֶּרֶת?
בְּכַמָּה דּוֹרוֹת שְׁעוֹנְךָ מְפַגֵּר?
עִם מִי עוֹד הַבְּאֵר מְדַבֶּרֶת?
בֵּית אֶבֶן רוֹדֵם.
בְּגַנְּךָ הַשָּׂעִיר
תְּיׇשֵׁי עֲנָנִים הִתְחַכְּכוּ לְשָׂבְעָם.
רוֹעֵי הַשָּׁמַיִים כְּחֻלֵּי הַפַּרְוָה,
בָּעָבְרָם אֶת הָעִיר,
לְךָ מַצְהִילִים
מַקְהֵלוֹת חֲלִילִים
כְּאֶל הַר וְגִבְעָה.
הַיּוֹדֵעַ אַתָּה, הַזָּקֵן,
מַדּוּעַ
הַיּוֹם הַיּוֹנִים מְמַלְּאוֹת בִּעְבּוּעַ
אֶת כָּל קִמְרוֹנֵיךְ נוֹשְׂאֵי הַקֵּן?
בשיר מוסבר מדוע נסמכה פרשת "מצורע" לפרשת "אחרי מות שני בני אהרון". אהרון הכהן דיבר לשון הרע על אחיו משה עם מרים אחותם ("עם מי עוד הבאר מדברת"). העונש על לשון הרע הוא נגע צרעת ולאחריו הבאת קרבן הנקרא "עולה ויורד" מבחינת חומרתו. מרים אכן נענשה בצרעת ואחרי שבעה ימי הסגר הביאה קרבן ביום השמיני. באהרון – לא פורש מה עונשו. האפשרויות העולות בחומרתן לגבי קרבן "עולה ויורד" הן כאלה: יש שדובר לשון הרע הוא עני ולכן מביא ביום השמיני לטהרתו רק "יונים" (שני בני יונה או "קן"). יש שהוא עשיר ושבע ("לשבעם") ולכן הוא מביא ביום השמיני לטהרתו "שעיר" ("תיש") וכבש או שני כבשים ("עננים"). כאשר דובר לשון הרע הוא אהרון הכהן העונש שניתן לו ביום השמיני למילואים הוא מות שני בניו נדב ואביהו, "שני בני אהרון" המקבילים ל"שני בני יונה". בני דודיהם נשאו את גופותיהם אל מחוץ למקדש "נושאי הקן".
ילדי ההפקר
בין שלוש ובין ארבע
בוערים פנסים.
את ראשינו לשים. אין מקום שנוכל בו
בני בליעל הננו,
אך למי זה איכפת?
בעולם בשבילנו
אין אף אמא אחת...
חצי גרוש שרוכי נעליים
ושלושה מיל עיתונים.
היום, היום תקענו רק עיניים,
מחר נלמד לתקוע סכינים!
רוח לילה סוערת
השעה מאוחרת מצליפה בפנים.
ילדים שכאלה ואתם עוד קטנים.
צריכים כבר להיות
או בבית הקברות. בין קירות בית הכלא
חצי גרוש...
מיני ערב ועד בוקר
הה, ביוקר ביוקר ישנים בני אדם
תעלה מנוחתם.
מחננו עוד יירב,
אז נטרוף בהם טרף עוד יגיעו לילות
בסימטות אפלות.
חצי גרוש...
בשיר מוסברת פרשת "בן סורר ומורה" המקראית. בן שאינו סר למרות הוריו ומתחבר לחבורת ריקים ופוחזים (ילדי הפקר"). הוא סובא יין - "חצי" לוג יין איטלקי שכדי להתפכח ממנו יש ללכת לפחות "שלושה מיל"). קיימת סכנה שהוא יגדל להיות רוצח ("היום תקענו רק עיניים מחר נלמד לתקוע סכינים"). אם עד הגיעו לגיל שלוש עשרה הוריו אינם מצליחים לרסנו אפילו בנקיטת יד קשה ("מצליפה בפנים"), הוריו כולל אמו הרחמניה ("אמא אחת") חייבים להביאו למשפט בו עלול להיגזר דינו למוות ("ילדים שכמונו צריכים להיות בין חומות בית הכלא או בבית הקברות"). זוהי מעין "עקדת יצחק" של ההורים המקריבים את בנם לטובת בטחון החברה. גם מלך סדום כדי להציל את עמו, הקריב את בנו על החומה – "ויהי בבוקר בעלות המנחה" ("ביוקר ביוקר תעלה מנוחתם").
אליפלט
ובשובו מהומם ופצוע,התמוטט הוא, כרע וחייך. הוא חייך מבלי דעת מדוע, וכיצד ובשל מה זה ואיך.
ובליבות חבריו, זה מוזר, אז דבר מה התרונן כה ושר. בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אן וכמה.
כי סביב ככינור וחליל מנגינה מאירה, מצלצלת. אם נסביר לך מה זה יועיל, איזה ילד אתה אליפלט.
ובלילה חבוש קסדת פלד, אט ירד המלאך גבריאל, וניגש למראשות אליפלט, ששכב במשלט על התל. הוא אמר: "אליפלט אל פחד, אליפלט, אל פחד וחיל"במרום לנו יש ממך נחת, אף שאין לך אופי במיל.
זהו זמר פשוט גם תמוה, אין ראשית לו וסוף והמשך, זימרנוהו בלי דעת מדוע וכיצד ובשל מה זה ואיך. זימרנוהו כך סתם זה מוזר,כי דבר מה התרונן בו ושר...
נזמר נא את שיר אליפלט
ונגידה כולנו בקול:
כאשר עוד היה הוא רק ילד,
כבר היה הוא ביש גדא גדול.
בו שכנים ושכנות דיברו דופי
ואמרו שום דבר לא יועיל -
אליפלט הוא ילד בלי אופי,
אין לו אופי אפילו במיל.
אם גוזלים מידיו צעצוע,
הוא נשאר מבולבל ומחייך,
מחייך מבלי דעת מדוע,
וכיצד ובשל מה זה ואיך.
ונדמה כי סביבו, זה מוזר,
אז דבר מה התרונן כה ושר.
בלי מדוע ובלי כיצד,
בלי היכן ובלי איך ולמה,
בלי לאן ומאיזה צד,
בלי מתי ובלי אן וכמה.
כי סביב ככינור וחליל
מנגינה מאירה, מצלצלת.
אם נסביר לך מה זה יועיל,
איזה ילד אתה אליפלט.
בליל קרב ברעום אש מזנקת, בין אנשי הפלוגה קול עבר: העמדה הקדמית מנותקת, מלאי תחמושת אזל בה מכבר. אז הרגיש אליפלט כאילו הוא מוכרח את המלאי לחדש, וכיוון שאין אופי במיל לו ,הוא זחל כך ישר מול האש.
למה נבחר השם אליפלט לאותו חיל לא יוצלח לכאורה שלבסוף התגלה כגיבור? מדוע לא מוזכרים הוריו אלא רק שכנים ושכנות?
מילא שכנות מביעות רחמים על ילד לא יוצלח, למה לדבר דופי?
למה כל כך הרבה מילות שאלה: מדוע, כיצד, היכן, איך, למה, לאן, מאיזה צד, מתי, אן, כמה? מה זה, ועדת חקירה?
פרד לתפארת
כָּךְ הִמְשִׁיךְ הַקָּשִׁישׁ – כֹּה לֶחָי! -
זִכְרוֹנוֹת רְחוֹקִים לְהַשְׁמִיעַ
וּבֵנְתַיִם הִתְחִיל הַמְּכוֹנַאי
אֶת הַטַּנְק לְתַדְלֵק וּלְהַתְנִיעַ.
וּבִרְאוֹת הַקָּשִׁישׁ בְּסִפּוּק
אֵיךְ אֶת זוֹ הַמְּכוֹנָה הַמְּטַרְטֶרֶת
חִישׁ מַפְעִיל מַנְגְּנוֹן הַתִּדְלוּק –
סָח הוּא: אוֹי לוּ הָיָה זֶה לַפֶּרֶד...
כִּי הַפֶּרֶד, חֶבְרַיָּא, הִפָּרֶד
הוּא אָמְנָם מְכוֹנָה לְתִפְאֶרֶת,
הוּא הָלַךְ בְּלִי גַּלְגַּל וְשַׁרְשֶׁרֶת,
רַק מִכֹּחַ עַצ'מוֹ, זֹ'את אוֹמֶרֶת,
אַךְ בּוֹ לִקּוּי – אֵי שָׂמִים! –
כִּי פִּתְאוֹם כָּךְ נַעַץ הוּא רַגְלַיִם
וַאֲזַי – מֶה לוֹ אֵשׁ מֶה לוֹ מַיִם!
הוּא לֹא נָע חָאטְשׁ צְ'עַק חַי וְקַיָּם!
הוּא הָיָה מְכוֹנָה חֲזָקָה,
אֲבָל בְּלִי מַנְגְּנוֹן הַדְלָקָה.
לוּ הָיָה לוֹ תִּדְלוּק אָנָטוֹמִי,
הוּא בִּכְלָל הָיָה פֶּרֶד אָטוֹמִי.
כֵּן חֶבְרַיָּא, הַפֶּרֶד הוּא פֶּרֶד,
ז'וֹ הָיְתָה מְכוֹנָה לְתִפְאֶרֶת.
זֶה הַגֶּבֶר הַנָּ"ל בַּבָּסִיס
פֶּה עָבַר וְשָׁהָה קְצָת אֶצְלֵנוּ,
מִשְׁקָפַיִם הוֹצִיא מִן הַכִּיס
וּבַטַּנְקִים הִתְחִיל מִתְבּוֹנֵן הוּא.
עַל הַטַּנְק הָעֲנָק הוּא יָשַׁב
וּבָדַק מָה בּוֹ יֵשׁ אוֹ חָסֵר-מָה
וּלְבַסּוֹף סָח כִּבְדֶרֶךְ אַגַּב:
לִי אֵי פַּעַם הָיָה פֶּרֶד-שֶׁרְמָן...
כֵּן הַפֶּרֶד, חֶבְרַיָּא, הַפֶּרֶד
ז'וֹ הָיְתָה מְכוֹנָה לְתִפְאֶרֶת,
זֶ'ה הוֹלֵךְ בְּלִי גַּלְגַּל וְשַׁרְשֶׁרֶת,
רַק מִכֹּחַ עַצְ'מוֹ, זֹ'את אוֹמֶרֶת.
זֶ'ה הַטַּנְק – רַק לַחֲרֹק הוּא יָכוֹל לוֹ,אַךְ לַפֶּרֶד שֶׁלִּי – הָיָה קוֹל לוֹ
וּבְעֵת שֶׁהָיָה הוּא שַׂר סוֹלוֹ
שָׁאֲגוּ הַתּוּרְכִּים: "תְּנוּ לִזְלֹל לוֹ!" הוּא לַחַם, אַךְ מֵחוּץ לְתַפְקִיד הוּא הָיָה גַּם תִּזְ'מֹרֶת צְ'בָאִית וְזִ'מֵּר הוּא הַכֹּל – מֶה אַגִּידָה? גַּם פִּרְקֵי חַזָּ'נוּת, גַּם אַאִידָה. כֵּן חֶבְרַיָּא, הַפֶּרֶד הוּא פֶּרֶד, ז'וֹהִי מִין מְכוֹנָה לְתִפְאֶרֶת.
הוֹי, בִּגְדוּד נַהֲגִי הַפְּרָדוֹת,
בַּחֲזִית הַתּוּרְכִּית הַנּוֹשֶׁנֶת
הָיָה גֶּבֶר קָשִׁישׁ, הָיָה דוֹד
שֶׁדָּחָה כָּל חֶבְרָה מְמֻכֶּנֶת.
אֶת הַפֶּרֶד שֶׁלּוֹ הוּא הֵבִין
וְאָהוֹב אֲהֵבוֹ כְּמוֹ אַחָא
וְדַבֵּר הוּא בְּצַ'דִיק וְשִׁ'ין
וְהָיָה מְסַפֵּר הִנֵּה כָּכָה:
הוֹי חֶבְרַיָּא, הַפֶּרֶד הוּא פֶּרֶד,
ז'וֹהִי מִין מְכוֹנָה לְתִפְאֶרֶת.
זֶ'ה הוֹלֵךְ בְּלִי גַּלְגַּל וְשַׁרְשֶׁרֶת
רַק מִכֹּחַ עַצְ'מוֹ, זֹ'את אוֹמֶרֶת.
לֹא נָחוּץ לוֹ לֹא גָז וְלֹא דֶּלֶק,
כִּי מִסְפּוֹא וּמִינֵי קְלִפּוֹת סֶלֶק
וּמַכְשִׁיר מִלְחָמָה הוּא וְנֶשֶׁק
אַךְ הוּא גַּם מְזַבֵּל אֶת הַמֶּשֶׁק.
אֵין לוֹ צְ'רִיחַ וְאֵין פֵּרִיסְקוֹפּ.
אֲבָל מֹחַ לוֹ יֵשׁ: הַאט אַ קוֹפּ.
בְּעַצְמוֹ הוּא מִיָּמִין וּמַשְׂמְאִיל לוֹ
וּמַהֲלָךְ אֲחוֹרִי וְקִדְמִי לוֹ.
כֵּן חֶבְרַיָּא, הַפֶּרֶד הוּא פֶּרֶד,
ז'וֹהִי מִין מְכוֹנָה לְתִפְאֶרֶת
השיר "פרד לתפארת" כמשלים לשיר
"אליפלט" - לזכר הקרב על תל מוטילה - יוסי גלובינסקי
בהמשך לאשר כתבתי על השיר "אליפלט", ועל מנת לסיים את ה"חפירה" בנושא: אלתרמן, להקת גייסות השריון, השיר "אליפלט" והקשר לקרב תל מוטילה – אעבור לשיר השני אותו הגיש אלתרמן לנעמי פולני, במאית להקת גייסות השריון, יחד עם "אליפלט" – השיר נקרא "פרד לתפארת". פולני מסרה אותם לסשה ארגוב שהלחין את שני השירים יחד (ראה בספרו של דן לאור עמודים 571-2). למרות שניתן להניח שאלתרמן ציפה ששני השירים יושרו באותה הופעה שנקראה "יותר מדי אבק", השיר "פרד לתפארת" הועבר להופעה הבאה שנקראה "כאן השריונים". בניגוד לשיר "אליפלט" בשיר "פרד לתפארת" יש כבר קשר לטנקים, שהרי מדובר בלהקת גייסות השריון.